אודות הפסטיבל

בשורת שלום,

בתוכניית הפסטיבל הראשונה ב-1961 כתב אהרון צבי פרופס, מייסד פסטיבל ישראל: ״אנו מצטרפים היום למשפחת העמים אשר הודות לפסטיבלים שלהם העשירו את חייהם המוסיקליים ותרמו תרומה גדולה להידוק הקשרים בין האומות באמצעות אמנות הצליל״. אכן, במשך 60 שנות קיומו הציע פסטיבל ישראל צוהר נדיר לתרבויות העולם, ובמה ייחודית לשיח, למפגש ולהיכרות עם האחר.

די לנו לעיין ברשימה חלקית של נשיאות הכבוד של הפסטיבל בתחילת דרכו על מנת להכיר ברצינות ההצהרה. בין המכובדים ניתן למצוא את שרת החוץ דאז הגברת גולדה מאיר, שהיתה יו״ר הוועד המנהל, את שר החינוך והתרבות אבא אבן, את שר המשפטים פנחס רוזן, את מאיר דה שליט, מנהל החברה הממשלתית לתיירות, את יו״ר הנהלת הסוכנות היהודית משה שרת, ואת מנכ״ל משרד ראש הממשלה טדי קולק, מי שלימים היה ראש עיריית ירושלים ודאג להעביר את הפסטיבל מקיסריה לבירה.

מרתק לעלעל בתוכניות המוקדמות שבארכיון הפסטיבל ולהתרשם מהאמנים שלקחו בו חלק: אייזק שטרן, פנחס צוקרמן, דניאל בארנבוים, אבלין ליר, ניקולס נבקוב, מורין פורסטר, גרגור פיאטיגורסקי, פבלו קזלס, יוסף מר חיים ועוד רבים אחרים – אגדות. לא בכדי זכתה איכותו האמנותית של הפסטיבל כבר בשנותיו הראשונות להערכה בינלאומית רבה, והיוקרה שאפיינה אותו אז ממשיכה ללוות אותו עד עצם היום הזה.

היו אלה שנותיה הראשונות של המדינה הצעירה, ולפסטיבל עוד נכונו הרפתקאות ואתגרים רבים על ציר הזמן של ההיסטוריה המודרנית של ישראל ושל העולם – כשהאמנות, כדרכה, נקראת לא רק לבדר ולרתק אלא גם לחקור, לשקף ולהאיר מסעות שנעים בין הסכמי שלום מרגשים למלחמות עקובות מדם, בין הישגים טכנולוגיים אדירים לסוגיות אתיות נלוות והתפשטות של ידיעות כוזבות, בין שליטה לפרטיות, בין צמיחה כלכלית חסרת תקדים לאי שוויון מתמשך, בין ערבות הדדית ולכידות להקצנה לאומית וגזענות, בין הכפר הגלובאלי למשבר אקלים.

״תהה המוזיקה – שפת הפלאים הכלל עולמית המובנת לכל – מקור התקרבות בין בני אנוש״, כתב הצ'לן האגדי פבלו קזלס בתוכנייה ב-1970, שנתו התשיעית של הפסטיבל, והוסיף, ״שוב, אני קורא לעמיתי המוזיקאים בכל רחבי העולם להציג את טוהר אמונתם לשירות האנושות למען יאוחדו העמים כולם בקשרי אחווה״.

משאלות אלה ליוו את הפסטיבל בכל שנות קיומו, והן מהדהדות בעוצמה רבה גם היום, כשאנו עומדים בפתח הפסטיבל ה-60, המתקיים בצל מגפת הקורונה. חודשים ארוכים של בידוד וריחוק חברתי, מגבלות התקהלות וסגירת השמיים לתנועה בינלאומית עוררו באופן טבעי חשיבה ושיח ער על תפקידה של האמנות, משמעותה וחיוניותה.
התוכנית האמנותית של פסטיבל ישראל 2021 משקפת מגמות שאנחנו מזהים, צרכים שאנחנו מבקשים למלא, וכתמיד, הזמנה למפגש אמנותי חווייתי, מהנה ומעורר השראה.

מקווים לראותכם עמנו,

איל שר
מנהל הפסטיבל

צופים יקרים,  

לפרידה יש ריח. לפעמים זה ריח שמקווים שיישאר זיכרון נעים, ולעיתים מתפללים שיתפוגג במהרה ויעלים כול זכר. אבל הרוח תיקח את הריח לאן שתחפוץ.

בשנה האחרונה נשבה הרוח כהרגלה, ונשאה בתוכה חלקיק קטן שהנביט מידע חדש שמחולל בנו מציאות אחרת. ואף על פי שהרוח מוכרת, הניחוח אחר. ניחוח עז של פרידה. אולי הוא יישאר עז.אולי פשוט נתרגל לריח.

"יהירות האינטלקט משולבת עם ארכאיות רוחנית שעבר זמנה, שם נחלתו של השטן", אמר תומאס מאן על העיוורון האישי והחברתי שמוביל לניוון. אין לנו אלא להמשיך לבחון את עמדתנו ואת אופן פעולתנו. והשאלות אכן מהדהדות. לאמנות יש תהום חדשה לרחף מעליה ולצעוק לתוכה. יותר מתמיד נדמה שהאמנות (ואנו איתה) תרוויח אם תתייצב ראשונה בחזית ההתחדשות המתמדת של העכשווי, תדחף את עצמה להיות מחוללת של מציאות וממציאה מחדש את אופני ההתממשות של חיי בני האנוש שזקוקים כל כך לזיקוק.

2021 היא שנתו ה-60 של פסטיבל ישראל. יצירה שופעת רבת-שנים שנתקלת בחלקיק קטן באוויר. בגרסתו הנוכחית, שנולדה תוך כדי ראייה מוגבלת של התנאים העתידיים, אנו מנסים להציע קצה חוט שבו האמנות מחפשת להתמקם בתוך פעולת החיים ("שגרה מוסדית", "בית, רוח, אירוח") מצד אחד, ומהצד האחר לאגד יוצרים מתחומים שונים ("קשרי רוח") על במה אחת לטובת שיח בועט ומשוחרר על יצירה ישראלית ומיקומה בחברה בעבר ובהווה.
ייתכן שברגעים אלה ממש העולם כולו הופך לאמנות… אתם מריחים את זה? אמנם הסימנים עדיין לא מעידים על כך אבל מי יודע, אולי הניחוח ששט באוויר מבשר את המהלך הגדול שמתרחש כאן.
איך ייראה העולם כשיהפוך לאמנות? איך ייראו החיים כשיהפכו למעשה אמנות? אלה הם זמנים שמזמינים חוזה חדש שצריך להיכתב בין האמנות לציבור. הרוח מבשרת זאת.

2021 היא שנתי האחרונה בפסטיבל ישראל. אני מסיים את משמרתי לאחר 7 שנות פעילות מלאות ריגושים. היה לי העונג הגדול לנהל דיאלוג מרחיב לב איתכם, קהל יקר, ואני מודה על השיח המרגש שנוצר. בלעדיכם זה לא היה אפשרי. תודה מעומק הלב. אקח את ריח הפרידה הזאת איתי. מאחל לכולנו פסטיבל מרגש. ונתראה בפרדסים אחרים…

צפייה מהנה,

איציק ג׳ולי
מנהל אמנותי