ביתה של האספנית שרלוט ברגמן הוא מהפנינים המסקרנות והנדירות ביותר בירושלים. ברגמן הסכימה לתרום למוזיאון ישראל את אוסף האמנות הפרטי שלה, אך העמידה תנאי – שלא תופרד ממנו. שאיפתה היתה שלאחר מותה ביתה יהפוך למוצג מוזיאלי הפתוח לציבור. הבית נבנה בשנות ה-70 בין כותלי המוזיאון, והיא חיה בו קרוב לשלושים שנה. לאחר מותה אוסף האמנות המודרנית שלה הועבר ברובו לחלל המוזיאון.

הדס עפרת, מחלוצי הפרפורמנס בארץ, חושף את הבית הריק כמעין חדר פלאות שניצב בליבו של מוזיאון. הוא בוחן את הגבולות הדקים שנמתחים בין פרטי לציבורי, בין אישי לדוקומנטרי ובין ביתי למוסדי, ותוהה על אודות האינטראקציה ויחסי התלות הסבוכים שבין אמנים, אספנים, מוזיאון והמבקרים בו.

בתערוכה פרפורמטיבית הנעה בין חללי הבית בהדרכת היוצרת נעמי יואלי נשזרים פרגמנטים ארכיוניים שונים, חלקם שייכים למוזיאון וחלקם חומרים אישיים כמו יומנים ומכתבים של ברגמן. הקירות העירומים ברובם מהיצירות שליוו אותה בחייה ורוחה העולה מהרהיטים ומהחפצים האישיים מעמיקים את המתח הנובע ממיקומו של היכל פרטי-אישי בתוך היכל ציבורי מוסדר, שמור ומגודר, ומחדדים את תחושת האלביתי. מופע-משך חד-פעמי שמהדהד ברגישות רבה את הנעדר.

גם מופע זה הוא חלק ממשמרת לילה, ערב חד פעמי, גדוש מופעי מוזיקה, מחול, תיאטרון ופרפומנס
תודה והוקרה רבה לקרן לירושלים על תמיכתה בפרוייקט זו השנה הרביעית.

מידע נוסף