טווח קצר (ישראל)

יצירה מרירה-מתוקה על הורים, על ילדים ועל הזמן שקושר ביניהם.

"איפה אמא? למה היא עדיין לא חזרה הביתה?"
"אמא מתה, אבא. בדיוק חזרנו מהלוויה שלה."

הרגע האבסורדי הזה, שמשלב דרמה והומור עצוב, הוא הרגע שבו אתם נכנסים לסיפור.
שבו, ונתחיל מההתחלה:
החיים האלה הם לא באמת מה שאנחנו מתכננים. אמא נפטרה מהר מדי. השמיים קודרים. אבא הולך ומאבד את הזיכרון. העבודה טווח קצר עוסקת בדיוק בזה: בשבריריות של הכול, בזמן שלא פוסק לרגע, באי-היכולת שלנו לדעת דברים בוודאות. ואנחנו כקהל, מהר מהצפוי, הופכים חלק מהסיפור המתהווה – מוצאים את עצמנו בבית ההורים על הבמה, מוזמנים לעבור בין החדרים, לחטט בשידות ובארונות, להתיישב על אחד הכיסאות. באוזניות שמוצעות לנו נשמע עוד ועוד שיחות דומות מאוד לשיחה עם האב הדועך או שונות ממנה לחלוטין. השיחות יכולות להימשך בלופים לנצח. כולן מציפות את הידיעה שהזמן לא עסוק ברחמים. גם לא עלינו. בכל יום שעובר נעלם עוד דבר. דוהה עוד פרט. מה בעצם הזמן מותיר מאיתנו בסוף?

סמיון אלכסנדרובסקי הוא קול טרי, נועז וייחודי בתיאטרון העכשווי. העבודות שלו מבקשות מהקהל לקחת חלק פעיל ביצירה. היצירה טווח קצר כבר הועלתה על במות שנות ברחבי אירופה. העיבוד המקומי נעשה במיוחד בעבור פסטיבל ישראל.

מבט אל האופק – הפקות מקור ישראליות, בתמיכת קרן MART.