ארי טפרברג מזמין את אבא שלו להצטרף אליו לבמה – המקום שהכי נוח לו ושהכי רחוק מאביו – לשעה שבה ניתן לזנוח דפוסים, הרגלים ואת כל הדבר הזה שמרכיב יחסים בין הורים לילדים.

הם שניים על הבמה. אבא והבן שלו. בן והאבא שלו. הבן – במאי, יוצר, רקדן ואיש שמאוד אוהב לפתח מנגנוני במה ייחודיים. האבא – סוכן נדל"ן, ירושלמי בכל נימי נפשו, חצוצרן למגירה. הבמה היא מרחב הפעולה הפיזי והרגשי שלהם. שם, בטריטוריה שבה הבן מרגיש בבית והאב אורח, הם יכולים להיפגש. לדבר. לרקוד. לשיר. ללמוד וללמד זה את זה. למשך המופע הם יכולים (אולי) לזנוח תפקידים מסורתיים, דפוסי התנהגות ואת זיכרונות העבר, ולאפשר לבמה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב – להיות טריטוריה על זמנית, מרחב פואטי, שדה ניסוי תרפויטי.

העבודה "קולו העדין של צליל החיוג" היא אחת מצמד בכורות שאותן מעלה ארי טפרברג בפסטיבל ישראל ("מסמך ללא שם" הוא שם העבודה הנוספת). שתי העבודות נולדו בעקבות מחקר מתמשך על המצאת הטלפון ועל הניסיון לנצח את המרחק ולקרב קול אל קול.
מומלץ לרכוש כרטיסים לשתי העבודות, אבל גם אם תראו רק עבודה אחת תלמדו להכיר יוצר מרהיב, מהקולות המסקרנים והבולטים בדור הצעיר של היוצרים המקומיים.

העבודה נוצרה בשיתוף תיאטרון Westflügel בלייפציג, גרמניה.

הפקת מקור לפסטיבל ישראל

מידע נוסף