כמעט כל יום מתרחש איזשהו פינוי. פינויים על רקע כלכלי, ביטחוני, פלילי או פוליטי. פינויים מתוקשרים ומתועדים, ופינויים שקטים המתרחשים בחשכת הלילה. בכל המקרים זו קבוצה שעומדת מול ההון והלאום. אנשים שמאבדים את ביתם. 

פינוי מבקש להתבונן ברגע הקריטי הזה, שבו קבוצת אנשים מסרבת להתפנות מבניין, וכוח פוליטי מגיע לפנותה. המפגש האלים הזה מקפל בתוכו שכבות-שכבות של אי-צדק, של דיכוי, של זעם, של כאב ושל אדישות. בעבור הקבוצה המתבצרת זהו זמן של סולידריות וצוותא שיש בכוחו לגבש, להעצים וליצור צורות חדשות של התנגדות. ותמיד זהו רק קצה הקרחון של תופעות, של כלכלות, של משטרים ושל סדרים גדולים בהרבה.

דרך קומפוזיציה שכוללת תנועה, אדריכלות, וידיאו, מוזיקה וסאונד ארכיוני ננסה להחיות רגעים של פינוי בקנה מידה של 1:1. נפרוש בפני הציבור את הכוריאוגרפיה של הפינוי – הן מצד המתבצרים והן מצד הכוחות המפנים. איך מתנועעת המדינה, איך שומרים על הבית. 

פינוי חושף מנגנוני ביצוע של פינוי, מציפה חוויות ודימויים קולקטיביים מפינויי עבר, ומבקשת להתכונן היטב לקראת הפינויים שיבואו. המהלכים שהיא מציגה חושפים את רגעי ההכנה, את הכלים ואת האמצעים של כל הצדדים, טכניקות וידע שיש ללמוד ולהכיר, את מה שנעשה בשמנו על ידי הגופים המגלמים את החוק, ואת הדרכים שבהן אפשר להיעשות לקבוצה מתנגדת ולהזכיר שלמפגש אנושי במרחב הציבורי יש פוטנציאל עצום – רדיקלי, הכרחי.

הפקת מקור לפסטיבל ישראל

 

מידע נוסף